החלטה בתיק בש"פ 7233/12

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) במ"ת 2231-07-12 מיום 11.9.2012, במסגרתה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

עיקרי כתב האישום

2.        נגד העורר, קטין יליד 1996, הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, גניבה ושיבוש מהלכי משפט. על-פי כתב האישום, בליל 26.6.2012 שהה העורר ביחד עם קטין נוסף בדירה של מכר משותף בתל אביב, שם שתו השניים משקאות אלכוהוליים לשכרה. סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר שלמחרת, עזבו העורר וחברו את הדירה, כשהעורר נוטל עימו סכין מטבח, והשניים צעדו ברחוב תשרי בתל אביב כשהם בגילופין. או אז הבחין העורר בקשיש כבן 70 שנה. בין השניים התפתח דין ודברים, בעקבותיו בערה בו חמתו של העורר. מפאת חששו מפני העורר, פתח הקשיש במנוסה, ונמלט כשהעורר דולק בעקבותיו. בהמשך, שלף העורר את הסכין ודקר באמצעותה את הקשיש בגבו פעמיים, עד שזה נפל על הכביש. בעודו שוכב על הכביש, ניגש אליו העורר ובעט בחוזקה בראשו. הקשיש ניסה להתרומם, והעורר שב ובעט בעוצמה בראשו. הקשיש התמוטט, נשכב על הכביש, והעורר המשיך לבעוט בחוזקה מספר פעמים בראשו, בכוונה לגרום לו נכות או מום או חבלה חמורה. סמוך לאחר מכן, ערך העורר חיפוש בבגדיו של הקשיש, ולקח פנס שהיה מונח בכיס חולצתו. בסמוך להגעת ניידת משטרה ואמבולנס למקום, הסיר העורר אחד מגרביו, שהיה מגואל בדמו של הקשיש, והחביאו מאחורי פח ברחוב. כמו כן החביא את הסכין מתחת לפח אחר ברחוב. עם עזיבתו את המקום, נטל העורר את הסכין וזרק אותה על גג בניין ברחוב סמוך, כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. כתוצאה ממעשיו של העורר, נגרמו למתלונן חבלות מרובות בפניו ובראשו, שברים מרוסקים בכל חלקי פניו, שבר דו-צדדי באפו, שבר בחלק החיצוני של תעלת השמיעה הימנית, שברים בארובות העיניים, חתכים בגב העליון והתחתון ופגיעות נוספות.

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. לבקשת בא כוח העורר, ובהסכמת המשיבה, מבלעדי התחייבות מצדה לגבי שחרור לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר. התסקיר, ותסקירים משלימים בעקבותיו, הצביעו על כך שהתנהגותו של העורר היא בלתי נשלטת, וכי לעורר יש קושי ממשי בוויסות וריסון עצמי. שירות המבחן ציין כי קשייו של העורר נובעים מחמת קושי בוויסות רגשי המוליך להתנהגות אלימה, שימוש מופרז באלכוהול ומצוקה רגשית מתמשכת. שירות המבחן התייחס לשיקולים השונים בעניינו של העורר: מחד גיסא, העורר קיבל בעבר טיפול מגוון, מקיף וארוך. אולם, חרף שיתוף הפעולה הלכאורי מצדו, הטיפול לא צלח ולאחריו ביצע העורר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ניתן לסבור אפוא כי מוצה עם העורר ההליך הטיפולי. מאידך גיסא, שירות המבחן עמד על כך שצוות קהילת "מלכישוע" הביע את עמדתו המקצועית כי ביכולתו ליתן מענה לצרכיו של העורר, אף הסכים לקחת עליו אחריות להתמודד עם מסוכנותו של העורר, ולפיכך יתכן כי קיים אופק שיקומי. שירות המבחן סבר כי בהצעה הטיפולית של קהילת "מלכישוע" יש משום מענה לקשיי העורר וכי טיפול שכזה טרם נוסה לגביו. על כן, לאחר ששירות המבחן שקל את כלל הנסיבות, ניתנה המלצתו לאפשר לעורר תקופת ניסיון ואבחון בת שלושה חודשים בקהילת "מלכישוע", ובמידה ויעמוד בתקופת המבחן, יומלץ על המשך השהייה במסגרת זו כחלופת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

4.        בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו את חומרת העבירות המיוחסות לעורר ואת תוצאות התקיפה. על אף גילו הצעיר של העורר, תלויים ועומדים לחובתו שלושה כתבי אישום, שניים מהם בגין עבירות רכוש ואחד בגין איומים. בית המשפט עמד על כך שתסקירי המעצר מצביעים על כך שהתנהגותו של העורר היא בלתי נשלטת, וכי לעורר יש קושי של ממש בוויסות וריסון עצמי. אמנם החלה להבשיל אצל העורר מודעות למצבו, אך הוא אינו בשל לטיפול גמילה ארוך טווח. בית המשפט עמד על רמת מסוכנותו הגבוהה של העורר הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו ומתסקירי שירות המבחן. באשר לשחרור העורר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת שאם העורר יפר את תנאי השחרור ויעזוב את תחום קהילת "מלכישוע", פגיעתו בציבור עלולה להיות קשה וקטלנית. הקהילה הטיפולית אינה מוקפת חומה ואין מי שיוכל למנוע מאת העורר לצאת מתחום הקהילה ככל שיחפוץ בכך. בית המשפט קבע כי על אף שהעורר הוא קטין, לאור מסוכנותו המדאיגה והחשש לשלום הציבור, הוא אינו יכול ואינו רשאי להענות להמלצת שירות המבחן. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר מ5;ר מזה שנים לשירות המבחן, ואחרית מעשיו מעידה כי הניסיונות השיקומיים לא הועילו. מטעמים אלו הורה בית המשפט כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

עיקרי טענות הצדדים

5.        לטענת בא כוח העורר שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצת שירות המבחן. בא כוח העורר הדגיש את גילו הצעיר של העורר ואת חוויית המעצר הקשה, בכלל זה ניסיון אובדני, את ההתייחסות המיוחדת המחוייבת כלפי קטינים בהליכי מעצר, ואת החשיבות שיש לתת לתסקיר שירות המבחן בהקשר זה. בא כוח העורר סבור כי חלופת המעצר אשר עליה המליץ שירות המבחן מאיינת את המסוכנות הנשקפת מהעורר, וציין כי הקהילה הטיפולית מוכנה ליטול על עצמה את האחריות לשמש כחלופת מעצר לעורר ולמנוע את יציאתו מתחום הקהילה. העורר מעוניין בטיפול, ולפיכך אין סכנה ממשית שמא ינסה להימלט מהקהילה הטיפולית. בא כוח העורר הוסיף וציין כי המשיבה לא התנגדה לקבלת תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן, וציינה כי תשקול עמדתה לאחר הגשת התסקיר. תסקיר שירות המבחן הוא חיובי, וכולל המלצה על שחרור לחלופת מעצר, ולפיכך לא ברורה התנגדות המשיבה להמלצת שירות המבחן. מטעמים אלו, מבקש בא כוח העורר לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר לקהילת "מלכישוע" בהתאם להמלצת שירות המבחן לנוער.

6.        באת כוח המשיבה עמדה על חומרת העבירות המיוחסות לעורר, על האכזריות שבמעשיו ועל מסוכנותו הרבה. אין מדובר בכתב האישום הראשון המוגש נגד העורר, ישנם שלושה תיקי מב"ד נוספים לחובתו. באת כוח המשיבה טוענת כי כאשר מדובר במסוכנות ברמה כה גבוהה, לא ניתן לקחת את הסיכון שמא הטיפול בקהילת "מלכישוע" לא יצלח או שמא יפגע העורר באחד הנערים במקום. מסוכנותו של העורר מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים. באת כוח המשיבה מוסיפה וטוענת כי על אף שלא התנגדה להגשת תסקירי המעצר בעניינו של העורר, הרי שהמלצת שירות המבחן אינה מציעה חלופת מעצר מספקת להפגת חשש המסוכנות, ומכאן התנגדותה של המשיבה להמלצה זו.

דיון והכרעה

7.        לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, ולאחר לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ניתן לקבל את הערר. כלל ידוע הוא כי בקשה למעצרו של קטין יש לבחון בקפידה יתרה, עוד יותר מאשר ברגיל, אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה, מכיוון שבעניינם של קטינים משמש המעצר אמצעי אחרון, ולשיקול השיקומי ניתן מעמד בכורה (סעיפים 1א(א) ו-10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971; בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 25.2.2009)). אולם, אין מצב דברים אחד דומה למשנהו ויש לבחון כל עניין ועניין על-פי נסיבותיו (בש"פ9279/08פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 12.11.2008)). סבורני כי בנסיבותיו של העניין דנן, על אף המלצת שירות המבחן, צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין מנוס מלהורות על מעצרו של העורר. גם כשבקטינים עסקינן, מצווים אנו לתת את הדעת על שלום הציבור וביטחונו. אינטרס הכלל אינו צריך להידחות לחלוטין מפני שיקומו של הקטין, שעם כל חשיבותו, איננו חזות הכל.

8.        בנסיבות העניין שלפנינו, אני סבור כי המסוכנות הנשקפת מן העורר, הנלמדת מן המיוחס לו ומתסקירי שירות המבחן, היא ברמה כזו עד כי לעת הזו לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. העבירות הן קשות וחמורות. מעשיו הלכאוריים של העורר מתאפיינים באכזריות רבה, כמעט חייתית, כלפי אותו קשיש כבן שבעים שנה. התנהגותו של העורר וכתבי האישום הנוספים התלויים ועומדים נגדו מלמדים על כך שלמרות גילו הצעיר, אימץ העורר דפוסי התנהגות עברייניים קשים. אין על העורר מורא מפני החוק, והוא עושה את הישר בעיניו כפי חפצו. אי אפשר ליתן בעורר אמון, כנדרש לצורך שחרור לחלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן אינה חלופת מעצר הרמטית, וכפי שציין בית משפט קמא, במידה ויפר העורר את תנאי שחרורו, כי אז הסיכון לציבור צפוי להיות קשה. אין הצדקה להעמיד את הציבור בפני סכנה שכזו. כזכור, גם המלצתו של שירות המבחן לא הייתה נקייה מהתלבטויות, לאור הספק בסיכויי הצלחת ההליך הטיפולי. העורר החל בקשר עם שירות המבחן לנוער בשנת 2008, עבר הליכי שיקום רבים, אך אלו בסופו של דבר לא נשאו פרי. שירות המבחן עמד בתסקירו על כך שחרף שיתוף הפעולה של העורר עם הגורמים המטפלים, לא חל שיפור במצבו ויתכן כי מוצה עימו ההליך הטיפולי.

9.        החלטת בית המשפט המחוזי מתיישבת עם המדיניות השיפוטית הנוהגת בשנים האחרונות ביחס לתופעת האלימות והסכינאות שפשטה בקרב בני נוער, מדיניות המשקפת עמדה מחמירה גם בסוגיית חלופת מעצר למי שמואשם בפגיעה בזולתו בנשק קר. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכגון דא, הדבר מעיד על מסוכנותו הרבה, ולא ניתן, דרך כלל, לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות (ראו למשל: בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.07); בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.4.03)). עוד נקבע בפסיקה כי קטינות והמלצה חיובית מטעם שירות המבחן אינם עולים בגדר נסיבות חריגות המצדיקות שחרור נאשם לחלופת מעצר:

"קשה לומר כי מתקיימות במקרה זה נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לזכותו עומדים גילו הצעיר ועברו הנקי, אך אלה נקודות זכות העומדות לצעירים רבים המסתבכים בעבירות חמורות מסוג זה. המלצתו החיובית של שירות המבחן היא, כמובן, בעלת משקל וחשיבות, אולם אין היא מצביעה על נסיבות חריגות המצדיקות נטילת סיכון בשחרורו של העורר מן המעצר. בנסיבות אלה, מחיר הסיכון הנשקף מהעורר צריך לרבוץ על שכמו ולא על שכם הציבור, בודאי בשלב הדיוני הנוכחי." (בש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 להחלטת השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 30.7.2009)).

10.      "כל המשתכר, חוטא ושוטה" אמרו חז"ל (המדרש הגדול נח, ט); "לא תרווי, לא תחטי" [אל תשתכר ולא תחטא, בבלי ברכות כט, ב]. אופיו האלים והתמכרותו לאלכוהול הם בעוכריו של העורר, עד כדי הצורך להחזיקו מאחורי סורג ובריח, חרף היותו קטין, על מנת להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.

           לפי המצב הראייתי בתיק, דומה כי משפטו של העורר יהיה קצר. לבטח ינהג בו בית המשפט כמתחייב מהיותו נער, ומכלול שיקולי הטיפול, השיקום והענישה יובאו בחשבון בעת ניהול המשפט ולפי תוצאותיו.

11.      אשר על כן, החלטתי לדחות את הערר ולהורות על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           ניתנה היום, ז' בחשון התשע"ג (23.10.2012).